ב-11 בספטמבר 2010, בארסה האלופה אירחה בבית את הרקולס של אסטבן ויגו. פפ גווארדיולה, שיוביל את הקבוצה חודשיים לאחר מכן ל 0-5 בקלאסיקו על המנדרילים ולעונת שיא נוספת עם אליפות מקומית ואליפות אירופה, העניק מנוחה לדני אלבס, צ׳אבי, בוסקטס ופדרו ועלה בהרכב עם אדריאנו ומקסוול כמגנים וצמד קשרים אחוריים בדמות מסצ׳ראנו וקייטע. תוצאת הסיום הראתה 2-0 מדהים לאורחים מצמד שערים של נלסון ואלדס. ״זהו ניצחון היסטורי״ חגג המאמן אסטבן ויגו, והמשיך בסיום העונה לרדת ליגה עם הקבוצה. עוד אנקדוטה קטנה: בשורות הרקולס היה קיקו פמנייה, שמאוחר יותר הסריח את שורות בארסה ב׳, ובסיום העונה ערק לציר הרשע הלבן. היום הוא בישל את השער הראשון.
על כל פנים, גם אז חגגו העיתונים: ״הרקולס הדהימה את ברצלונה״, ועלזו המנדרילים במפגן הרגיל שלהם.
בדומה לגווארדיולה, גם לואיס אנריקה הפגין חטא יוהרה קלאסי כשעלה עם הרכב רוטציות, אבל לוצ׳ו הלך עד הסוף עם 7 חילופים בהרכב הראשון (מינוס סילסן המאולץ בגלל טר שטגן הפצוע). 2-3 חילופים הם דבר מבורך לרוטציות, לא 7. במיוחד לא בהגנה והתקפה שמעולם לא שיחקה ביחד.
ואז לזרוק להרכב את מסי וסווארס מול הבונקר הברור מאליו של העולה החדשה, נו באמת. אין קסמים כאלה בכדורגל, גם עם שחקני עילית שכאלה.
הפסד כואב, לא מחויב המציאות, ששולח את בארסה לרדוף אחרי מדריד, אבל אנחנו רק במחזור השלישי. ואם בארסה תפיק את הלקחים כמו באותה עונה נגד הרקולס, אנחנו נהיה בסדר.
הטוב: אין.
הרע: הכל.
המכוער: נכנס לארכיון ויצא כשצריך.
ההרכב:
סילסן (5).
אלייש וידאל (4), מסצ׳ראנו (3), מאתייה (4), דין (4).
ראקיטיץ׳ (4), בוסקטס (4), דניס (4).
ארדה (4), אלקאסר (נגע 3 פעמים בכדור), ניימאר (5).
חילופים מסי (5), סווארס (לא שיחק מספיק), אינייסטה (לא שיחק מספיק).
74,515 צופים בקאמפ נואו.
